אין אונות (הפרעות זקפה)

אחת הבעיות השכיחות ביותר — ורק כ-20% פונים לטיפול. חבל לחכות

הפרעה בזקפה מוגדרת כאי-יכולת עקבית להגיע לנוקשות מספקת או לשמר אותה. רק 15%–25% מהסובלים פונים לבירור, ובממוצע חולפות 3–5 שנים מהופעת התסמינים ועד הפנייה — שנים של פגיעה מיותרת בזוגיות וברווחה הנפשית.

הגורמים

• גופניים: מחלות כלי דם, סוכרת, יתר לחץ דם, עישון, גורמים הורמונליים ונוירולוגיים, ניתוחי אגן וטיפולי קרינה, ותרופות מסוימות. חשוב לדעת: הפרעת זקפה היא לעיתים תמרור אזהרה מוקדם למחלת כלי דם מערכתית — ולכן ראויה לבירור רציני.
• נפשיים: מתח כרוני וחרדת ביצוע — מעגל שלילי שמנציח את ההפרעה גם ללא גורם גופני.

סולם הטיפולים — מהקל אל הכבד

1. טיפול תרופתי (מעכבי PDE5): יעיל בכ-70% מהמקרים בשימוש נכון. אזהרה: רכישת תרופות מחוץ לבתי מרקחת מורשים מסוכנת.
2. זריקות מקומיות (ICI): יעילות גם כשהכדורים נכשלו — עם הדרכה מקיפה ובטוחה במרפאה.
3. גלי הלם בעצימות נמוכה (LI-SWT): טיפול המעודד צמיחת כלי דם חדשים — פוטנציאל לשיפור אמיתי של המנגנון, לא רק פתרון סימפטומטי. האפקט נשמר אצל חלק מהמטופלים עד 5 שנים.
4. השתלת תותב פין: פתרון הקו השלישי — היעיל ביותר למקרים שאינם מגיבים לטיפולים אחרים.

תותב פין — כשצריך פתרון סופי

התותב המתנפח התלת-חלקי מורכב משני גלילים בגופים המערתיים, משאבה זעירה בשק האשכים ומיכל נוזל — הכל מוטמע בגוף באופן דיסקרטי לחלוטין. לחיצה נסתרת מייצרת זקפה קשיחה וטבעית למראה, לחיצה נוספת מחזירה למצב רפיון — בשליטה מלאה, ללא מגבלת זמן. שביעות הרצון מהגבוהות ברפואה: 90%–95% מהמטופלים ובני/בנות הזוג.

• הניתוח בהרדמה כללית/אזורית, דרך חתך קטן ומוצנע, אשפוז של לילה אחד
• חזרה לפעילות מינית לאחר 4–6 שבועות, עם הדרכה מלאה על ההפעלה
• עברתי הכשרה ייעודית בהשתלת תותבים (Coloplast IPP Course, אוניברסיטת ברצלונה)

סיכונים ותיאום ציפיות — בשקיפות מלאה

• זיהום השתל (1%–2%): הסיבוך המשמעותי ביותר. אנו מיישמים פרוטוקולים מחמירים — אנטיביוטיקה מונעת ושתלים בציפוי אנטיביוטי מתקדם.
• כשל מכני (כ-15% לאורך 10 שנים): כמו כל מכשיר — ייתכן בלאי. ניתוח החלפה פשוט וקצר מהמקורי.
• אורך הפין: הניתוח מחזיר קשיחות למקסימום האנטומי הקיים, אך אינו מאריך את הפין מעבר לאורכו הנוכחי — חשוב לדעת מראש.
• חשק, תחושה ואורגזמה: אינם מושפעים — התותב מחליף רק את המנגנון המכני של הזקפה.

ההחלטה מתקבלת יחד, בייעוץ מקיף עם המטופל ובן/בת הזוג — בהתאם להנחיות איגוד האורולוגים האירופאי (EAU).